הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה

שנו חכמים במסכת אבות (ד,ב) בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.

רבינו עובדיה מברטנורא מסביר שבן עזאי נתן שתי סיבות למה יש לרוץ למצוה קלה ולברוח מהעבירה.

הראשונה שמנהגו של עולם הוא שמי שעושה מצוה אחת , נוח לו לעשות מצוות אחרות . ולהיפך מי שמתחיל לעשות עבירות , קשה לו לפרוש מם. זוהי סיבה טבעית . זהו הטבע של בן אדם שהוא מתרגל למה שהוא עושה . וזהו מה שאמר בן עזאי "שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה".

הסיבה השנייה לכך שצריך לרוץ כדי לקיים מצוה קלה ולברוח מן העבירה היא שמן השמיים עוזרים למי שעשה מצוה אחת ומזמינים ביד עוד מצווה אחרת כדי לתת לו שכר על שתיהן.

[ומצד שני מי שרוצה לעשות עבירה , אמנם לא עוזרים לו מן השמיים ,אבל פותחים לו- נותנים לו את האפשרות (אבל כמובן לא את הרשות) והיצר הרע מנסה להפילו עוד , וכיוון שאדם עבר עבירה שני פעמים נראית לו בעיניו כאילו היא היתר.

וזהו מה שאמר בן עזאי ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.

רבינו עובדיא מברטנורא מציע הסבר נוסף בדברי בן עזאי: "שכר מצוה מצוה" פירושו הוא שכל מה שהאדם משתכר ומתענג בעשיית המצוה נחשב לו למצוה בפני עצמה, ונוטל שכר על המצוה שעשה ועל העונג וההנאה שנהנה בעשייתה. זאת אומרת שבנוסף על השכר של המצווה יש שכר גם על האופן שבה המצווה נעשתה, על ה"שמחה של מצווה"

וכמו כן להיפך "ושכר עבירה עבירה" - השכר במובן של הנאה. ההנאה שיש לאדם בעשיית העבירה נחשב לו כעבירה בפני עצמה והוא נענש על העבירה שעשה וגם על ההנאה שהייתה לו בעשייתה.

ועדיין יש להבין למה בן עזאי מנמק את הצורך לרוץ למצווה קלה בכך שהוא יזכה לקיים עוד מצוה או בכך שיקבל שכר על המצווה ?(כך הקשה הרש"ש)

למה התנא לא הסביר ששווה לקיים את המצווה עצמה גם אם היא קלה ף שבכך הוא זוכה לעשות רצן בוראו. ועוד שגם גל מצווה קלה הוא מקבל שכר עצום שהרי "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה(אבות ד, יז). ועיקר השכר של המצוות הוא בעולם הבא ובוודאי שבזכות המצווה יקבל קורת רוח בעולם הבא שכאמור היא הנאה יותר גדולה מכל מה שיש לעולם הזה להציע! ומוסיף הרש"ששבפרק ב (משנה א) אמר רבי הוי זהיר במצווה קלה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות . ואם כן למה בו עזאי נימק את הצורך לרוץ למצווה קלה ברווחים צדדיים?

ויש לתרץ על דרך המוסר שבאמת המצווה קלה עמצה ושכרה הם כבר סיבה מספקת להתאמץ ולרוץ אחריה כדי לקיימה. רק שלפעמים ,קשה לבן אדם להתחזק נגד יצרו שטוען לו "למה תטרח בשביל מצווה קלה" ומשכיח ממנו את השכר העצום שיש אפילו על מצווה אחת. ואיך אדם יצליח להתגבר על יצרו ? על ידי כך שהוא מתבונן בכך שעל ידי קיום מצווה זאת הקלה, הוא יזכה לעוד מצוות , ואם כן התוצאה של קיום מצווה זו היא יותר רחבה . יש לה עוד השלכות, ועל ידי כך הוא מתחזק ומתגבר, והוא רץ אחרי המצווה.

עוד אפשר לתרץ שבן עזאי לא דרש רק לקיים המצווה אלא לרוץ אחריה"הוי רץ למצוה קלה" . וכדי שיצרו לא יתגבר עליו לאמר "מה לך לרוץ למצווה הזאת , הלא היא קטנה וקלה?! חבל לך לבזבז את כוחותיך ?! תשמור את הכוחות שלך למצוות הגדולות." עונה בן עזאי "אל תשמע לו, אלו דברי היצר הרע. הוי רץ למצווה קלה שעל ידי קיום המצווה הקלה הזאת תימשך לעוד מצוות שמצווה גוררת מצווה ויעזרו לך מן השמיים לקיים עוד מצוות ששכר מצווה מצווה ותקבל שכר על כולם. ועוד שתקבל שכר גם על הצורה שבה קיימת את המצווה, על הלב שהשקעת בקיום המצווהואם כן הוא דבר גדול. ואפשר לומר שבמיוחד במצווה קלה אם מתאמץ לקיימה ובשמחה , הוא מראה עוד יותר שאוהב להקב"ה אהבה עזה.

הרש"ש מתרץ באופן אחר על פי דברי הרמב"ם שהביא דוגמא ממשה רבינו שהשתדל לבחור את של הערי המקלט שבעבר המזחי של הירדן למרות שידע שאף אחת מערי מקלט לא תקלוט כל זמן שלא נבחרו גם את הערי המקלט שבצד המערבי של הירדן. ולמה התאמץ בכך. אמר משה רבינו הואיל ובאה מצווה לידי אקיימנה. ומסיים הרמב"ם שאם משה רבינו -עם כל דרגתו ומעלותיו שהוא היה שלם שבשלמים - נכסף להוסיף חצי מצוות עשה על כל מעלותיו ושלמותו, כל שכן שאנחנו צריכים להתאמץ לקיים את המצוות.

ועל פי זה מבאר הרש"ש שבן עזאי בא להוסיף שגם אם בן אדם חושב שהוא לא יוכל להשלים את המצווה, כדאי לו בכל זאת להתחיל אותה ולקיים מה שיוכל לקיים שמצווה גוררת מצווה.